קצר בתקשורת הזוגית

קצרים בתקשורת משבשים את הקשר הזוגי (מתוך הבלוג של hagitnovak)

קצרים בתקשורת משבשים את הקשר הזוגי (מתוך הבלוג של hagitnovak)

 

מנסיוני הפרטי, וגם אצל הרבה מהזוגות שאני מכירה, קצרים בתקשורת הם הגורם הכי יומיומי ונפוץ לשיבוש משמעותי בקשר הזוגי. הרבה פעמים קצר בתקשורת נובע בפשטות מהפער (הבלתי נמנע) בין מה שהוא אמר למה שאני שמעתי (או להפך).

הבוקר היתה לי הזדמנות (די נדירה) להתנסות בזה בעצמי. למה נדירה? כי עם השנים אני מתרגלת את היכולת לזהות את קצרים האלה מבעוד מועד ולטפל בהם ב"און-ליין". אבל הבוקר פיספסתי, ובגדול…

הבוקר התחיל לגמרי כרגיל – קמים, מתארגנים, מעירים את הילדים ובינתיים מכינים להם ארוחת בוקר וסנדביצ'ים לבית הספר. התרגולת שלנו בבקרים הפכה לאחרונה לברורה, יעילה ופשוטה למדי. אבל אז הצעירה שלנו, (בת ה- 6.5) אמרה שביקשו להביא היום מוצרי מזון יבשים לבית הספר, כי אוספים תרומות לקראת החג. פתחתי את הארון, ויחד בחרנו שני דברים ושמנו לה בשקית. האיש שלי, שבאותו רגע נכנס למטבח, העיר על זה הערה קטנה. הוא אמר שלדעתו כדאי לבחור במוצר אחר, וגם הסביר למה… הילדה השתכנעה מייד שהוא צודק, החזירה את מה שנתתי לה ולקחה דבר אחר במקום.

ברגעים אלה, כשאני מקלידה את הסיפור, זה נראה גם לי כמו אינטראקציה איזוטרית לגמרי, מהסוג שמתרחש בכל בית אינספור פעמים ביום. אלא שהיום בבוקר, המקרה הפשוט והזניח הזה התפתח בתוך שניות לצונאמי רגשי מפחיד, ואני, למרבה המבוכה, הייתי זו שחוללה אותו…

 

כל הדרמה מתרחשת בזירה התחושתית-רגשית (מתוך הבלוג של hagitnovak)

כל הדרמה מתרחשת בזירה התחושתית-רגשית (מתוך הבלוג של hagitnovak)

 

שידור חוזר בהילוך איטי

אז מה בעצם קרה שם? איך, בפועל, התחוללה המהומה הרגשית הזאת שהפכה לנו היום בבוקר את הבית?

מה שקרה היה זה: ברגע שהחמודה שלנו שמעה את אבא מעיר את ההערה שלו, היא השתכנעה שהוא צודק ושינתה את דעתה. באותו רגע (בחיי שזה לא לקח יותר משבריר שנייה), הרגשתי כאילו מישהו נתן לי מכה חזקה במפתח הלב, ותקע לי גוש גדול של אבן בגרון. נהיה לי חם בפנים, וחולשה גדולה השתלטה לי על הרגליים. באמת שפיזית כאב לי בלב ממש, ובמקביל כל זה עלה למעלה והתחיל לטפטף לי דרך העיניים. זה קרה כל-כך מהר, שרק הצלחתי לראות את זה בא, אבל בשום אופן לא לעצור את התגובה האוטומטית שפרצה ממני שניה אחר כך. יצאתי מהמטבח וצעקתי לעברו עד קצה המסדרון: "אתה עושה לי דה-לגיטימציה מול הילדים!!!" (שכה אחיה. לא יודעת מאיפה יש לי אומץ לשתף אתכם). הקטנה, שעוד ישבה במטבח, הביטה בי המומה לגמרי, ונראה היה שנעצרה לה הנשימה. ניגשתי אליה, חיבקתי אותה והתנצלתי. כמובן שהיא הגיבה בבכי קורע לב, אך משחרר. האיש שלי, שחזר בינתיים למטבח, ניסה להסביר את עצמו, אבל הסערה שהתחוללה אצלי היתה בעיצומה, וכל מה שהוא אמר נשמע לאוזניי האטומות כמו עוד מאותו דבר, ורק הגביר את עוצמת הכאב. תוך כדי הדרמה יכולתי להבחין בשתיקה הכבדה שירדה על שני הגדולים, שניסו לעשות הכל כמו שצריך, רק בכדי להתפוגג במהירות האפשרית לדרכם מזירת הקרב שהבית שלהם הפך להיות…

 

קצר בתקשורת: מקרה פשוט מחולל זירת קרב... (מתוך הבלוג של hagitnovak).

קצר בתקשורת: מקרה פשוט מחולל זירת קרב… (מתוך הבלוג של hagitnovak).

 

כולם יצאו, ואני נשארתי – כואבת, עצובה, ובעיקר המומה. כבר מזמן לא פיספסתי ככה את מה שהפך להיות המומחיות שלי במהלך כמעט עשרים שנה של חיי נישואים נפלאים בסך הכל. בשעות הבאות של הבוקר (שהיו אמורות להיות מוקדשות לכתיבה בבלוג שלי), ניסיתי להסדיר את הנשימה ולברר עם עצמי מה היה הדבר שבעצם כל-כך פגע בי. במילים אחרות, ניסיתי לזהות את הפער בין מה שהוא אמר למה שאני שמעתי.

כדי לנסות ולהסביר חשוב לי קודם כל להדגיש את זה שבמציאות אין כל פער. במציאות נאמרו מילים. הן נבעו מהגרון של האיש, ונקלטו באוזניה של האישה (זאת אני). מאותו רגע כל הדרמה מתרחשת בפועל בזירה התחושתית-רגשית של הצד שנפגע, אשר הופך עד מהרה להיות גם זה שתוקף ופוגע בחזרה. במילים אחרות: הגוף-נפש שלי, שהפך בן-רגע לשדה-קרב תחושתי-רגשי, ירה מידית את חיציו אל הגוף-נפש שלו ועורר גם אצלו את רוחות הקרב…

 

איך ולמה זה קרה?

התשובה הפשוטה לשאלה הזו טמונה בכך שברגע שהמילים שבקעו מגרונו נקלטו באזניי, התחולל אצלי תהליך מיידי (ולא מודע) של פרשנות. הפרשנות שלי היתה: "הוא עושה לי דה-לגיטימציה מול הילדים!" שימו לב שאין כאן שום קשר למה שהוא באמת עשה במציאות. הוא עשה ואמר משהו אחד, ואני פרשתי את זה אוטומטית כמשהו אחר לחלוטין. הפרשנות האוטומטית הזאת – משמעותה המיידית היא אחת: האיש שלי מאיים עלי!! אני יודעת שזה נשמע הזוי, אבל ככה בדיוק פועלים קצרים בתקשורת. הם נובעים מפרשנות אוטומטית ושגויה שמעוררת תחושה של איום.

חשוב להבין שהתהליך הזה הוא קודם כל פיסיולוגי, והוא קשור ישירות למוח הקדום (המכונה גם "מוח הזוחלים"). המוח הקדום גורם לנו להגיב מיידית בבריחה, בקפיאה או בהתקפה לנוכח איום ממשי לקיומנו. לתכנות הנוירולוגי הזה, שבמקור נועד להציל את חיינו במצבים של איום קיומי, יש יתרון אחד בולט: הוא מיידי. גם בזיהוי וגם בתגובה. במילים אחרות: הוא עוקף באופן חסר-פשרות את כל תהליכי שיקול הדעת, הבחירה המושכלת והתקשורת – קישורים אנושיים מתקדמים בהרבה שנשלטים בידי המוח החדש (הניאוקורטקס). אלא שמנגנון אבולוציוני קדום ויעיל זה, שאפשר לנו לשרוד איומים קיומיים כשעוד חיינו במערות, הפך להיות בימינו הגורם העיקרי לקצרים בתקשורת.

 

המוח הקדום מגיב מידית, ובונה לנו קצר בתקשורת. (מתוך הבלוג של hagitnovak).

המוח הקדום מגיב מידית, ובונה לנו קצר בתקשורת. (מתוך הבלוג של hagitnovak).

אז איך בכל-זאת אפשר לנהל קצרים בתקשורת, ואפילו להרוויח מהם?

לאחרונה הגיע אלי לקליניקה זוג צעיר ומקסים. כשהתחלתי לברר איתם מה הביא אותם אלי, התברר שאחד הקשיים הגדולים שהם חווים בחייהם המשותפים נובע מזה שהיא מגיבה לעיתים קרובות בהתפרצויות של כעס והטחת עלבונות כלפיו, בעניינים שלטעמו נראים ככאלה שבקלות ניתן היה לסיים לגביהם את השיח הרבה קודם. מרגע שהיא מתלקחת, הוא כמובן אינו נשאר חייב, והוויכוח מתלהט ביניהם במהירות. הדפוס הזה הפך לאחרונה שכיח מאוד בביתם, ומיותר לציין ששניהם סובלים ממנו ונבוכים לגביו בעת ובעונה אחת. הם באו להיעזר בי כי הרגישו שהם כלואים בתוכו, ואין להם דרך להחלץ ממנו.

בזמן שמתרחש קצר בתקשורת, כפי שיכולתם להתרשם מהמקרה שלי, וכפי שבודאי קורה גם אצלכם לפעמים, ישנה התדרדרות מהירה מאוד. הפרשנות שמתחוללת בתודעה היא מיידית, ובעקבותיה גם התגובה הרגשית והתחושתית בגוף  שמובילה הרבה פעמים להטחת מילים קשות וכועסות. לכן המפתח להתמודדות עם מצב כזה הוא: להאט ולשים לב. להאט ולשים לב זו מיומנות נרכשת שניתן לתרגל ולפתח במשך כל החיים. הנסיון הפרטי שלי מלמד אותי שזוהי השקעה שמחזירה את עצמה מהרגע הראשון, ותמיד ברווח גבוה.

 

להאט ולשים לב... (מתוך הבלוג של hagitnovak).

להאט ולשים לב… (מתוך הבלוג של hagitnovak).

 

להאט ולשים לב – מה זה אומר במציאות?

זה אומר קודם כל להפנות את תשומת הלב פנימה. מצבים של קצר בתקשורת מובילים מהר מאוד להטחת האשמות. התודעה שלנו מתמקדת אוטומטית בצד שכנגד, ונהיית ערה מאוד לכל מה שלא בסדר אצלו/לה. באותו זמן אנחנו נוטשים לחלוטין את עצמנו, ומאבדים את היכולת לנהל את מה שקורה בתוכנו באותו הזמן. נסו להיזכר בסיטואציה שבה הייתם עדים לקצר בתקשורת בין שני אנשים סביב נושא טעון, שהתדרדר במהירות לכעס רושף ולהטחת האשמות הדדית. תיזכרו בהם – במראה, בהתנהלות, באנרגיות… כל אחד מהם נראה כ"יוצא מתוך עורו" בכדי להאשים ולהכפיש את השני. שניהם למעשה נטשו את עצמם כדי לנסות "לחסל" את מקור ה"איום" שזיהו בטעות שמתרגש עליהם. יחד עם זאת הם נטשו לחלוטין את הזירה היחידה שאותה יש באפשרותם לנהל – את עצמם.

כשהעמקתי לחקור עם בני הזוג שבאו אלי לאימון מה קורה אצל כל אחד מהם כשמתגלעים ביניהם חילוקי דעות שמובילים לקצר בתקשורת, התברר שאצל כל אחד מהם מתפתחת תגובה שונה, אך כזאת שחוזרת על עצמה כמעט במדוייק פעם אחר פעם. הם העלו מקרה אחד אופייני מהימים האחרונים ואני אפשרתי לכל אחד מהם בתורו לשחזר כמו בהילוך איטי את מה שהתחולל – הן בתוך עולמו הפנימי (הכולל מחשבות, רגשות, ותחושות) והן בתגובה שעלתה ממנו כלפי השני/ה. היכולת של כל אחד מהם להיות ער במדוייק לדרך שבה גואים בו רגשותיו ומוטחים בסופו של דבר כלפי הצד שכנגד, אפשרה לכל אחד מהם פשוט להיות נוכח לדרך שבה הוא באופן אישי תרם לסיטואציה של אותו קצר בתקשורת. כל אחד מהם הצליח לזהות במדוייק את המקום ב"סרט" שבו עלתה בו המחשבה שהוא אינו מובן על-ידי השני/ה ואיך המחשבה הזאת הובילה באופן מיידי לאותה חוויה רגשית-תחושתית מסויימת שהיא בלתי נסבלת עבורו/רה – איום קיומי, זוכרים? ההתקפה כלפי הצד שכנגד שהתפתחה ברגע הבא, היא פשוט נסיון לא מודע להרחיק מבפנים את התחושה הפיזית הקשה שהתפתחה בגוף בעקבות הזיהוי השגוי של "איום קיומי" מצד מי שהוא לא אחר מאשר אהוב/ת ליבו/בה.

אגב, היכולת לעשות את השיחזור הזה באווירה שקטה וקשובה בנוכחות השני/ה, מעוררת חמלה רבה אצל זה שמקשיב, ובונה מחדש את היכולת החשובה לשתף את בן/בת הזוג במקומות בהם כל אחד מאיתנו "נופל" לדפוסים הלא מחמיאים של עצמו. זה לבדו מקרב מאוד ומעמיק את ההכרות בין השניים. בפעם הבאה שתתפתח ביניהם סיטואציה עם פוטנציאל של קצר בתקשורת, תשומת הלב של כל אחד מהם תתחדד, הן לעצמו, והן לשני/ה.

 

כשכל אחד מאיתנו "נופל" שוב לדפוס הלא מחמיא של עצמו... (מתוך הבלוג של hagitnovak).

כשכל אחד מאיתנו "נופל" שוב לדפוס הלא מחמיא של עצמו… (מתוך הבלוג של hagitnovak).

 

וזה בדיוק מה שהם סיפרו לי בפעם הבאה שנפגשנו. לא רק שתדירות הויכוחים ביניהם פחתה באופן דרמטי, אלא שגם במצבים של קצר בתקשורת שכן התפתחו לויכוח, כל אחד מהם הצליח להיות הרבה יותר קשוב, הן לעצמו והן לשני/ה, כך שעל-אף הויכוח שהתפתח, הם הצליחו תוך כדי חילופי הדברים ביניהם גם להקשיב לשני/ה וגם לטפל בעצמם.

לזה בדיוק הכוונה ב"להאט ולשים לב". כשאנחנו מצליחים להאט בזמן אמת את התגובה האוטומטית שלנו, ניתנת לנו שהות לשים לב למה שקורה ולהחזיר לידינו את השליטה. מתברר שככל שמפתחים את היכולת הזאת בתקשורת הזוגית (ובתקשורת בכלל), מגלים שתשומת הלב "עולה מדרגה" בכל הכיוונים. כלומר, שכשאני שמה לב יותר בקפידה למה שקורה בתוכי בזמן אמת, אני הופכת במקביל להיות רגישה יותר גם לבן הזוג שלי.

 

כלים פשוטים שעומדים לרשותנו תמיד

כפי שכבר ציינתי קודם, "להאט ולשים לב" זו מיומנות נרכשת שניתן להעמיק ולפתח עד אינסוף. נזירים בודהיסטים מיומנים יודעים להדגים בזכותה רמות גבוהות של שקט נפשי. השאלה היא איך נוכל גם אנחנו – שלא מקדישים את חיינו לתרגול רוחני, ומתמודדים עם יומיום עמוס ועם מערכת עצבים רופפת לעיתים – איך נוכל ליישם בפועל את ההמלצה "להאט ולשים לב", ועוד בעיצומה של סיטואציה נפיצה מול בן/בת הזוג שלנו?

 

איך נוכל בפועל "להאט ולשים לב"? (מתוך הבלוג של hagitnovak).

איך נוכל בפועל "להאט ולשים לב"? (מתוך הבלוג של hagitnovak).

 

הנסיון האישי שלי לימד אותי לעשות שימוש במספר כלים פשוטים ביותר ומידיים שעומדים לרשות כל אחד מאיתנו בכל רגע:

נשימה תשומת לב לנשימה פירושה בפשטות לעקוב בתוכי אחרי התנועה של הנשימה הטבעית: אוויר נכנס, אוויר יוצא; אוויר נכנס, אוויר יוצא… ושוב… ושוב… זה הכל. מנסיוני, מה שקורה כשאני מפנה את תשומת הלב שלי לנשימה, נוצרת בתוכי האטה מיידית של התגובה האוטומטית, ואני כמו חוזרת אל תוך גבולותיי. זה מאפשר לי להיות בקשר הרבה יותר טוב עם מה שמתחולל בתוכי באותו רגע, ואז יש לי אפשרות לבחור במודע איך להגיב.

תחושות לשים לב לתחושות בגוף. בתוך סיטואציה של קצר בתקשורת, בין אם אתם הייתם אלה שהתחילו אותו או שהגיבו אליו, הגוף הוא הראשון שמתעורר. בדרך כלל התחושות שעולות בגוף הן אינטנסיביות ומטרידות, ויש אזורים בגוף שמתעוררים יותר מאחרים. הנה כמה מהתחושות שאנשים שאני מלווה בדרך מזכירים במקרים כאלה: חום, לחץ, כובד פנימי, עיקצוצים, גירוד, מועקה, דפיקות לב, כאב ראש, מתח, רעד פנימי, חולשה… כשמפנים את תשומת הלב לדרמה שמתחוללת בגוף, ומלווים את ההתבוננות הזאת בתשומת-לב לנשימה, אז השליטה על התגובה חוזרת לידיכם. זה כל הסוד. כי אז אפשר להאט ולפני שיורים תגובה אוטומטית על הצד שכנגד, אתם נותנים לעצמכם שהות להבין מה קורה ולבחור איך להתנהל מכאן.

מציאות להסתכל מסביב ולהתחבר למציאות שמחוץ לעצמכם. אחרי שביססתם בתוך עצמכם את תשומת הלב לנשימה ולתחושות בגוף, אפשר להרחיב את המבט למציאות העכשוית שבחוץ. המטרה היא פשוט להתקרקע ולחזור לפרופורציות. תסתכלו מסביב על החדר, על הרצפה, על התקרה, על הרהיטים והאנשים שמסביבכם, ואם אפשר גם דרך החלון, ותבחינו שהכל ממשיך כסידרו. במילים אחרות: השמים לא נפלו. עכשיו אפשר להתחיל לשחזר: מה שמעתי שהצד השני אמר לי? מה קרה לי באותו רגע? רק לשחזר את האירועים כפי שקרו במציאות, מחוץ לדרמה שהתחוללה בתוכי.

תקשורת נכונה אנחנו מתקרבים עכשיו ליכולת לתקשר, אבל רגע, אל תמהרו. חשוב שתמשיכו לטפל בעצמכם דרך התבוננות ונשימה כל עוד אתם חווים את סערת התחושות והרגשות בפנים. תקשורת אפקטיבית לא יכולה בדרך כלל להתרחש מתוך סערת רגשות, ולכן חכו. עדיף לדחות את שלב הברור וההסברים עד שהרוחות ירגעו, וגם אם זה אומר כמה שעות. יחד עם זה, אל תדחו מדי. ארועים של קצר בתקשורת בין בני זוג גורמים להצטברות של משקעים, האשמות ומסקנות הרסניות בתוך הקשר הזוגי, וחשוב מאוד לפתוח, לברר ולנקות אותם. כלל האצבע הפרטי שלי בעניין הזה הוא, שאם לא הצלחנו להביא את עצמנו לדבר על מה שקרה במשך היום, נעשה את זה לפני השינה. הכלל שלי אומר: לא הולכים לישון עד שלא גומרים לנקות את כל הכעס שהצטבר בנו במשך היום. גם אם כבר מאוד מאוחר.

כלל נוסף ולא פחות חשוב: אני לוקחת אחריות מלאה לחלק שלי. זה אומר שאני מדברת רק על עצמי, ומקשיבה עד הסוף כשהוא מדבר על עצמו. זה אומר גם שאני מחזירה שוב ושוב את תשומת הלב שלי אלי, אל מה שקורה בתוכי (במיוחד בתחושות וברגשות), ואל איך שאני מגיב/ה. המשמעות היא שאני יכולה להרגיש עדיין מאוד פגועה ונסערת ויחד עם זה לשמור על עצמי מלהגיב בצורה פוגענית. אני בשום אופן לא טוענת שזה קל. במיוחד אצל זוגות שחווים הרבה קצרים בתקשורת, מדובר בשינוי הרגלים לא בהכרח פשוט, אבל מאוד משמעותי. ברגע שאפילו אחד מביניכם יקבל על עצמו את המחויבות הזאת: להאט, לשים לב ולהיות אחראי לתגובות שלו בתוך השיח, תגלו מהר מאוד שהשני/ה מגיב/ה באופן דומה, גם אם לא דיברתם על כך ביניכם באופן מפורש.

האט, לשים לב, לקחת אחריות ולהקשיב באמת... (מתוך הבלוג של hagitnovak).

להאט, לשים לב, לקחת אחריות ולהקשיב באמת… (מתוך הבלוג של hagitnovak).

 

שני הכללים האלה בנוגע לברור של קצרים בתקשורת הם הסוד הגדול ששומר לנו על הקשר הזוגי כבר שני עשורים תמימים. אבל הסוד הגדול יותר הוא, שככה אנחנו לא רק שומרים על הקשר, אלה גם מטפחים ומצמיחים אותו ואת עצמנו. כי להאט, לשים לב, לקחת אחריות אישית ולהקשיב באמת לצד השני, אלה הן המיומנויות הכי בסיסיות והכי מתקדמות גם יחד. ואין כמו זוגיות חיה ובועטת בשביל לתרגל אותן, לפתח אותן ולגדול באמצעותן.

באהבה גדולה,

חגית.

 

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לבלוג – לקרוא, להגיב, לשאול ולשתף.
ואם עדיין לא נרשמתם, אתם מוזמנים להרשם כמנויים (כאן למעלה מימין) ולהתעדכן במייל עם כל פוסט חדש שאפרסם.

 

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

 

7 מחשבות על “קצר בתקשורת הזוגית

  1. היי חגית!
    כמה שנים חלפו ואני נהנית לראות את ההתפתחות שלך – המאמר נפלא ונותן מפת דרכים מצויינת. היא מאוד נושקת לתחום שאני עוסקת בו שנים "תקשורת מקרבת" – ההמלצות לעצור, לנשום, לשים לב לרגשות תחושות, ולתקשר אותם ללא הטחת האשמות מדברות אליי מאוד. מצידי אני תמיד תוהה מה מונע ממני, למרות כל שנות הניסיון שלי, והידיעה של ההמלצות הללו, מה מונע ממני בכל זאת, במצבים שונים להשתמש בזה? בהצלחה!!

    • היי יעל.
      כמה טוב לפגוש אותך כאן בבלוג. באמת עברו הרבה שנים…
      אני חושבת שאין משהו שמונע מאיתנו את האפשרות לתקשר אחרת. הבעיה היא לרוב שהכעס מתפרץ נורא מהר, ואנחנו לא מספיקים לעצור ולנשום לפני שהדברים יוצאים משליטה. בעיניי זה בעיקר עניין של תירגול. הנסיון שלי מלמד אותי שככל שאני מתרגלת את הדרך הזאת יותר ביומיום, במצבים של תקשורת זורמת או אפילו בקונפליקטים יחסית קלים, משתפרת הנגישות שלי ליכולת לעצור בזמן, לשים לב ולנשום במצבים של מחלוקות קשות יותר. תרגול של תשומת לב הוא למעשה מדיטציה. מנסיוני תרגול של מדיטציה קצרה, אפילו לעשר דקות, פעם או פעמיים ביום, מאוד עוזר.
      אני שמחה שאת כאן. ברוכה הבאה.

  2. איזה פוסט חכם ומרגש. ואיזה אומץ לשתף את חולשותייך האישיות קבל עם ואינטרנט…
    תודה!
    יש לך יכולת לערוך בצורה מסודרת דברים שאולי מוכרים וידועים (לפחות לי), אבל לא יושבים מסודרים במחשבה, ובטח לא בתור "מתכון" לפעולה בזמן אמת.
    אני כבר מחכה להזדמנות הבאה לתרגל את זה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *